כהרגלי בקודש, אני בפיגור מטורף בחומר, אז קצר ולעניין: (2 במחיר אחד!)
כדי ליצור מנות מעניינות, לא צריך לקפוץ מעל הפופיק. לפעמים טוויסט אחד קטן עושה את כל ההבדל.
למשל: קציצות- פשוט, מוכר, טעים, אבל שינוי בתיבול פשוט משנה את כל הסיפור. או טחינה- ביתית, מצויינת וכיפית תמיד, אבל הפעם עם טעם נוסף וצבע מעניין.
ד"א, את הטחינה הכנתי במקור בשביל הקציצות, אבל לדעתי יותר מתאימה להן טחינה פשוטה, יש להן טעם מעניין משלהן. את הטחינה המושקעת זללנו כמו שהיא 🙂
לעבודה!
קציצות עוף אפויות עם טוויסט (כ30 קציצות)
מה צריך?
חצי קילו עוף טחון
חבילת כוסברה קטנה קצוצה
חבילת פטרוזיליה קטנה קצוצה
2 בצלים קצוצים
4 שיני שום כתושות
ביצה
פירורים מ3 פרוסות לחם
מלח (בערך כפית)
פלפל שחור (בערך חצי כפית)
כמון (בערך כפית)
פפריקה אדומה (בערך חצי כפית)
ו… קינמון!
2 כפות שמן להברשה
מה עושים?
מערבבים את הבשר, הלחם, הביצה, הירוקים, הבצל, השום והתבלינים. זהירות עם הקינמון, הוא תבלין שתלטן. תתחילו מקורט נדיב, ותעלו משם. מטגנים קציצונת בכדי לבדוק תיבול, ומתקנים לפי מה שאוהבים. עכשיו אפשר לטגן, אבל למה לכם:
מסדרים קציצות בתבנית מכוסה בנייר אפיה. מברישים במעט שמן, ואופים בתנור ב180 מעלות עד שהקציצות משחימות יפה.
יאם!
וגם… טחינת פלפלים קלויים צבעונית!
מה צריך?
כוס טחינה גולמית (רצוי משומשום מלא)
4 פלפלים (שילוב של אדומים וצהובים)
מיץ מלימון וחצי
50 מ"ל מים
10 שיני שום כתושות (אתם יכולים פחות, לדעתי חבל)
מה עושים?
חוצים את הפלפלים ומנקים. אופים ב250 מעלות בתבנית מכוסה בנייר אפיה עד שהקליפה של הפלפלים מקבלת כוויות על מרבית השטח.
סוגרים בשקית ניילון את הפלפלים- כך שיזיעו ויהיה קל לקלף אותם. כשהם מגיעים לטמפרטורה נעימה, מקלפים (זה באמת לוקח 2 דקות).
במעבד מזון שמים את הפלפלים, הטחינה, השום, מיץ הלימון והמים, ומפעילים עד שמתקבל מרקם חלק פחות או יותר. טועמים. מי שאוהב מלוח, שיוסיף. אני לא מוסיפה. הולך טוב עם פיתות טריות/ככה בכפית.
עוד לא רופאה, בינתיים אופה 
װ26 בדצמבר, 2010 at 5:26
אני חושבת שהיינו יכולות ליהנות מאוד אם היינו שותפות לדירה בזמן שאני הייתי סטודנטית. אם נתעלם לרגע מזה שאין שום חפיפה בשום מימד. ושהייתי ענייה ולא היה לי כסף לפלפלים. והייתי צמחונית.
אבל עדיין נחמד לחשוב על זה 🙂
װ27 בדצמבר, 2010 at 9:26
או שלא, אני בלגניסטית נוראית, אף אחד לא היה שורד שותפות לדירה איתי 🙂 דווקא הצימחונות מסתדרת לי מעולה.
כסף לפלפלים? בטח היית ממש ענייה. אז מה אכלת?
װ27 בדצמבר, 2010 at 17:51
לא זוכרת מה אכלתי אבל זה היה בסיסי. מאוד 🙂
װ27 בדצמבר, 2010 at 23:15
איזה כיף לי, פתאום אני מרגישה עשירה! יש לי כסף לפלפלים! 🙂 מסתבר שהכל באמת יחסי.
װ27 בדצמבר, 2010 at 22:29
מה שבאמת מטריד הוא שאני עדיין יותר עניה ממך… לי עוד אין מעבד מזון, ואני כבר בתת התמחות 🙂 ! אני באופן אישי אוהבת את הטחינה שלי עם צ'ילי חריף מתוק, אבל אני מוכנה בשימחה לנסות את הגירסה החדשה.
װ27 בדצמבר, 2010 at 23:19
טוב, זה כבר באמת קורע לב, תזכירי לי לא ללכת להתמחות שלך 🙂
סתם, סתם האמת שאני בעיקר מפנטזת על מעבד מזון אמיתי, בינתיים מסתפקת במיני-בלנדרון של קנווד, שמתאים בול למטבח הזערורי שלי (מומלץ בחום, עלה 200 ש"ח ושרד אצלי עד עכשיו, טפו טפו טפו).
וצ'ילי מתוק בטחינה זה מצויין!
װ31 בדצמבר, 2010 at 0:40
טיפול נמרץ ילדים. לא הולך טוב עם קליניקה פרטית. אבל הולך מצויין עם סיפוק מהעבודה, אם קוצים בתחת עושים לך את זה 🙂 קציצות-גרגירי-החומוס, אגב, יצאו להיט. תודה!
װ31 בדצמבר, 2010 at 1:07
וואו, את מהאמיצים האלה! גם בגלל החלק של טיפול נמרץ, אבל בעיקר החלק של הילדים. הם… קטנים! עם מבוגרים חולים אני מסתדרת, אבל כשילד חולה אני רוצה שיבוא מבוגר אחראי (לא אני) ויתקן את זה.
ולגבי הקציצות- יאיי 🙂