קטגוריה: צימחוני

אוי אמסטרדם, ומרק גרזן

אז חזרנו. הבעיה בלטוס לחו"ל היא שצריך לחזור, והשוק לפעמים הוא גדול ממה שציפית.

במיוחד אם כשאתה חוזר אתה נאלץ להתמודד עם בירוקרטיה ומיד אחרי להתחיל סטאז'. זה לא כיף, אבל בסך הכל נחמד לי ואני מקווה שעוד מעט הקונספט של לעבוד יהפוך לשיגרה ואני אפסיק להיות עייפה כל כך. יש המון מה לספר אבל נדמה לי שעוד לא עיכלתי בכלל את שינוי הסטטוס, אז נחכה שזה יקרה, ואז. בכל מקרה מעניין לי, שזו אולי קללה בסין, אבל לא בישראל.
בכל מקרה: המתכון של היום הוא השלמת חוב: עוד לפני אמסטרדם הכוכבים הסתדרו במקומם, ובלי לתכנן יצאמשהו ממש טעים, שחייבים לתעד שלא ישכח.
מזג האוויר דרש מרק. לא משנה איזה. זכרתי שיש בבית תפוחי אדמה. זהו. אז פתחתי את המקרר, תפסתי את הדברים שנפלו עלי ראשונים, נשמתי עמוק ו… קדימה!

המתכון מקצר תהליכים מאוד ומשתמש בשיטה שאם אני לא טועה במקור היא איטלקית למיצוי טעמים. ואיטלקי זה תמיד טוב.

מרק תפוחי אדמה פלוס (4 מנות גדולות)
מה צריך?
2 בצלים
3 גזרים
4 תפוחי אדמה
5 שיני שום
2 עגבניות
50 גר חמאה
2 כפות שמן
10 עלי דפנה
טימין יבש בשפע
מלח
פלפל שחור
אגוז מוסקט

מה עושים?
אנחנו בעניין של קיצור תהליכים, אז אם יש לכם בלנדר/מעבד מזון/ כל דבר שיכול לקצוץ בשבילכם, תוציאו אותו. אם לא, תקצצו ידנית את כל החומרים (למעט עלי הדפנה) הכי קטן שאפשר. ועכשיו מתחילים בטיגונים: במחבת, על אש גדולה מחממים שמן וחמאה, ומתחילים את הטיגון של הבצל. כעבור 2 דקות מוסיפים את הגזר ותפוחי האדמה הקצוצים. מערבבים מדי פעם. במקביל מחממים כליטר מים בסיר, גם על אש גדולה, ובתוכו שמים את עלי הדפנה והטימין. כשהתערובת במחבת שחומה וטעימה, מעבירים אותה לסיר המתחמם. בשמן שנשאר מטגנים בעדינות את שיני השום הקצוצות, ואז מוסיפים את העגבניות. אחרי עוד 2 דקות, כשמריח טוב מעבירים את העגבניות והשום לסיר.
מתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט. היות שכבר טיגנו את תכולת המרק, יספיקו בערך עוד 10 דקות של בישול וגם לא חובה לטחון, היות שקצצנו כבר בהתחלה.
הצעת הגשה: לנו היה מאוד טעים עם גבינת פקורינו מגוררת מלמעלה.


לחמניות או לא להיות

אני מודעת לרתיעה שיש לאדם הממוצע מאפיה עם שמרים. גם אני חששתי פעם, אבל לא עוד! די לקונספירציה!
חברים, האמת צריכה להאמר: הזמן נטו שנדרש להכין את הלחמניות של היום שווה בערך לזמן שיקח לכם להתלבש ולרדת למכולת.
ואם אנחנו כבר בשוונג עם ניפוץ מיתוסים: לא צריך מכשור חשמלי ללישה, זה הרבה יותר קל וכיף מלרדד, למשל. ובמתכון סבלני, מותר לשנות והשמיים לא יפלו. בכלל, אני תמיד מעדיפה מתכונים לאפיה של אנשים "בשלנים" באופיים, היות שהם נוטים להיות יותר גמישים ופחות דורשי ריכוז. טיפים בסוף.

כמה מילים על עבודה עם בצק שמרים
לא אוהבים ללוש הרבה? תשתמשו בקמח לחם, שעשיר בגלוטן, וזה בהחלט יקצר את זמן הלישה. ניתן לקנות גלוטן בחנויות המתמחות.
בצק שמתנגד ללישה- תנו לו לנוח בצד חצי שעה, ותראו איך הוא נעשה סימפטי פתאום.
יבש לכם מדי? לא מתאחד? מים מוסיפים כף-כף. שלא יהפך לדביק.
אם אתם ממהרים, חממו את התנור שלכם קלות, כבו, והכנסו לשם את הבצק. זמן התפיחה יתקצר פלאים.

המתכון ללחמניות הוא מתכון בסיס מאוד סבלני, מה שאומר שאחרי שקצת התנסתם, אתם מוזמנים לשחק איתו כאוות נפשכם (טיפים)
מתקבלות לחמניות עם קרום, רכות ואוורריות מבפנים, וקצת מתקתקות. הולכות מעולה עם תבשיל הקישואים החביב עלי (מתכון יבוא).

לחמניות אווריריות (כ10 לחמניות בינוניות)
מה צריך?
חצי קילו קמח (3.5 כוסות)
חצי חבילת שמרים יבשים (חצי כף, 6 גר)
שלושת רבעי כוס מים חמימים
רבע כוס שמן קנולה
כפית מלח
ביצה
1.5 כפות סוכר
ביצה טרופה עם כפית מים להברשה

מה עושים?
בכוס ממיסים את השמרים במים החמימים (לא חובה, אבל אני אוהבת לראות שהשמרים שלי חיים ושמחים). בקערה, שמים קמח, ואת מי השמרים, ומערבבים היטב. מוסיפים שמן, מלח, ביצה וסוכר ומערבבים שוב. מתחילים ללוש עד שהבצק הופך לגוש אחיד ומכאן ממשיכים עוד 8 דקות לפחות, אפשר יותר. היות שכל קמח שונה מעט, יתכן שיהיה צורך בעוד קצת מים.
מנחים בקערה, מכסים (אני משתמשת בניילון נצמד) ומניחים בצד לתפיחה, למשהו כמו שעה וחצי או עד להכפלת הנפח.
בזמן הזה חובה לעשות משהו כיף אחרת הבצק לא יתפח 🙂
תולשים חתיכות שוות (בערך) מהבצק, ויוצרים מהם את הצורה המועדפת. אין צורך להיזהר לא להוציא את האוויר, היות שעכשיו נסדר את הלחמניות על תבנית מרופדת בנייר אפיה במרחק זו מזו, נכסה, וניתן להן לתפוח שוב, כשעה.
בזמן שנחמם תנור ל190 מעלות אפשר למרוח את הלחמניות בביצה הטרופה עם כפית מים, לברק יפה. אפשר לפזר כל מה שאוהבים מלמעלה.
אופים עד שמשחים קלות, כ15- 20 דקות.
הלחמניות הכי טעימות ביום האפיה אך שורדות לא רע חימום מחדש.

טיפים!
נסו להחליף חצי מהמים בבירה לבנה. זה מוסיף.
הלחמניות האלו אוהבות תוספת גבינה מעניינת אחרי שלב הערבוב הראשון: קשקבל, פקורינו, פרמזן. משהו כמו 70 גר. רק שימו לב לחפחית חצי כפית מלח מהמקור.
אפשר להוסיף קצת פלפל, משהו כמו רבע כפית, אם אתם אוהבים.
יצא לי להחליף בלחמניות כ100 גר מהקמח בסובין שיבולת שועל. יצא טעים, מעט יותר כבד ומשביע. תזכרו שצריך עוד קצת מים ועוד קצת זמן לישה.


חצילים נגד מדים

אצלי הכל בסדר. באמת. כלומר, מעבר הדירה לא הולך כמתוכנן, ואני אצטרך ללבוש מדים בשבועיים הקרובים (פיכס), אבל באמת שהכל בסדר.

למה? כי הכל עוד יסתדר עם הדירה, ולשם שינוי המדים לא בגודל של ממותה, והכנתי חצילים מטוגנים ברוטב עגבניות. אפילו בסדר גמור 🙂

את החצילים האלו אמא שלי הייתה מכינה, והיא תמיד נאלצה לטגן כמות כפולה כי אני ואחותי היינו מחסלות חצי לפני שהם בכלל היו מגיעים לרוטב. טקטיקה חכמה, ללא ספק.

מאוד פשוטים, לא דיאטטיים, אבל עם טעם בייתי למהדרין. הפעם, אני מטגנת את החצילים. כוחו של הרגל… מי שאופה, במקום לטבול בבלילה הייתי מורחת שמן בנדיבות לפני.

חצילים מופלאים (ל4 אנשים. תיאורטית)

מה צריך?

2 חצילים גדולים וטריים

קצת מלח

לבלילה:

ביצה

4 כפות מים

6 כפות קמח

שמן לטיגון

לרוטב העגבניות:

5 שיני שום מעוכות

2 עגבניות גדולות קצוצות

קופסא גדולה אחת של רסק עגבניות

מים בכמות שווה לרסק העגבניות

פפריקה (ככפית)

אורגנו (אופציונאלי)

מלח פלפל

מה עושים?

חותכים את החציל לפרוסות עבות, משהו כמו ס"מ וחצי. זורים מעט (!) מלח מ2 הצדדים ומניחים לרבע שעה בצד.

בינתיים מערבבים בקערה ביצה, קמח ומים. הסמיכות שתתקבל היא קצת יותר דלילה מבלילת פנקייק.

מחממים במחבת שמן בנדיבות, ובינתיים שוטפים את פרוסות החציל (שלא יצא מלוח מדי), וטובלים את פרוסות החציל בבלילה. מטגנים דקה-שתיים מכל צד, עד שמשחים, ומוציאים לכלי עם נייר סופג (כדאי).

משתדלים לא לחסל את החציל בשלב הזה…

בסיר, מבשלים עד שהעגבניות מתפרקות לגמרי את כל מרכיבי הרוטב. טועמים ומתקנים תיבול. הוא צריך להיות סמיך קצת פחות מרוטב לפסטה.

מניחים בסיר את פרוסות החציל, כך שכולן יכוסו ברוטב, מנמיכים לאש קטנה, ומכסים. נותנים לזה לפחות 10 דקות להתבשל, רצוי יותר.

עכשיו הכל בסדר!


מה יוצא מיום כיף וקטיף תותים?

יוצא קראמבל תותים שווה ביותר!
נתחיל מההתחלה: חופש צריך לנצל, במיוחד כשהוא קצרצר.
אני וחברות עשינו יום טיולי, שהחלק הכי טוב בו היה קטיף תותים. מומלץ ביותר- משק 6 במושב גאולים. אפילו שנחתנו על אהוד באמצע השבוע, הוא היה נחמד ביותר, מסביר, ורק עשה טעות אחת: להשאיר אותנו לבד בחממה. נדמה לי שאכלנו יותר משקטפנו 🙂
ואיזה תותים! נראה כמו פרסומת לחיים בריאים.

רק מה? כשחזרנו, כבר גיליתי שאני חולה ואומללה, ואין לי אנרגיה לעשות שום דבר יותר מתוחכם עם הקטיף מתותים בשמנת.
לא שזה רע, אבל תותים כאלה דורשים תשומת לב! באמת, כל המטבח שלי מריח כמו תות!
אז ברגע שהתאוששתי קלות, סחבתי את הבנזוג למטבח, וביחד הכנו את הקרמבל.
ככ קליל שנדמה לי שהוא דורש פחות עבודה מעוגה בחושה וטעים ביותר.
תיאורטית, חבל לאפות תותים ככ יפים אבל לי אין רחמים 🙂

ד"א, זה מתכון בסיס לכל קרמבל: תפוחים, שזיפים, מה שמתחשק. התאמות בסוף.

קרמבל תותים טריים (תבנית בינונית מרובעת)
מה צריך?
לקרמבל:

כוס קמח
שליש כוס סוכר דמררה
100 גר קוביות חמאה קרה
כף-שתיים מים קרים לפי הצורך
לתותים:
חצי קילו תותים (בערך)
מיץ מחצי לימון
כפית תמצית וניל
2-3 כפיות סוכר דמררה

מה עושים?
קרמבל: במעבד מזון/בלנדר שמים קמח, סוכר, חמאה. מעבדים בפולסים עד לפירורים גסים. לפי הצורך, תוסיפו כף שתיים של מים. מאפסנים בינתיים בפריזר, שישאר פריך וסימפטי.
תותים: חותכים את הקצות התותים, ואת הגדולים חותכים לחצי, הרעיון הוא דווקא להשאיר חתיכות נגיסות ונחמדות.
בתבנית מערבבים תותים, סוכר, מיץ לימון ווניל.
מעל משטחים את הפירורים שהוצאנו מהפריזר, ואופים בהרבה סבלנות ב170 מעלות, משהו כמו שעה.

 

טיפים!
נוזלים– בתותים יש המווון נוזלים. מה שאומר שלא הכי נח לחלק אחכ את הקראמבל. אז אפשר מראש לאפות בתבניות אישיות, שזה הכי כיף, אבל חוץ מזה אפשר לפזר כף קורנפלור ישר על התותים ולאפות בסבלנות וזה אמור לפתור את הבעיה.
גיוונים- כפית בלסמי תלך מצויין עם התותים, וכשאני אופה עם תפוחי עץ, לבצק עצמו אני מוסיפה קינמון ואגוז מוסקט בשפע. ציפורן זה גם נחמד. הקרמבל הכי טעים בעיניי הוא בכלל מאפרשזיף. נורא קל לגוון עם המתכון, מאוד קשה לפשל.
פירורים- מי שמאוד מפחד לפשל בבצק פריך בכלל ובפירורים בפרט, שיחליף משהו כמו חמישית מהקמח בשקדים טחונים. גם טעים, וגם מוריד את הסיכוי שתצליחו להפוך את הפירורים לגוש.


ביצי חופש

תקציר הפרקים הקודמים: רונלי יושבת בבית ובוכה על מר גורלה במשך 5.5 חודשים, חורשת ודי אומללה באופן כללי. רונלי מסיימת את המבחנים. רונלי כוססת ציפורניים עד שמגיעות התוצאות. רונלי מפסיקה לכסוס ציפורניים ומתחילה לצווח באושר (לשכנים שלום, בשכונה שלי צריך יותר מכמה צווחות בכדי להרשים מישהו)
וכאן, רונלי מפסיקה לדבר על עצמה בגוף שלישי 🙂
האמת, אני נורא נהנית מזה ששוב יש לי חיים ואפשר לצאת מהבית, וגם חזרתי לעבוד ולתחזק את כישורי החברתיים החלודים, ככה שהרבה זמן לבשל אין לי. במיוחד שהודות לצה"ל ולאנשי מדור עתודה (שיהיו בריאים) יש לי זמן מוגבל ביותר להנות מהקונספט של חופש.
חשבתי להפסיק עם הבלוג, היות שהוא נועד במקור לתקופת המבחנים, אבל חברה אמרה לי לא, אז לא. אני ממושמעת.

מה כן? היום יש שלושה (כןכן) מיני- מתכונים, ששניים מהם הם יותר הצעות הגשה, אם תרצו. בעצם, מדובר בארוחה ונישנושים זריזים טעימים ובריאים, שמתאימים במיוחד למי שעכשיו חזר מחדר כושר, כולו במצב רוח בריא וספורטיבי, ותוהה מה כדאי לאכול, ויקח 5 דקות להכין.
אז הנה:

"שקשוקה" ירוקה וגמישה (ל2 רעבים חסונים)
מה צריך? (שחקו כאוות נפשכם)
כף שמן
בצל קצוץ
4 שיני שום קצוצות
פלפל ירוק קצוץ קטן
חופן נדיב של פטרוזיליה קצוצה
חבילת מנגולד (רק החלק הירוק) קצוצה
חצי חבילת פיטריות טריות קצוצות
150 גר' גבינת ריקוטה
50 גר גבינת פרומעז,או כל גבינת עיזים קשה אחרת
מלח פלפל
2 ביצים

מה עושים?
כמו כל הדברים הטובים, המתכון מתחיל בחימום שמן והזהבת בצל (טוב, אולי חוץ מעוגת גבינה). מוסיפים את השום ונותנים עוד דקה. מוסיפים את הפלפל והפטרוזיליה, וגם שלוק מים. כשהמים התאדו, מוסיפים פטרוזיליה, מנגולד ופיטריות. כשהמנגולד מתרכך, מוסיפים את הריקוטה, מפוררת, וחתיכות פרומעז. נכון, הריקוטה לא מצטלמת טוב, אבל היא טעימה ומאוד בריאה. מתבלים במלחפלפל. כשסיימתם לערבב היטב ולשטח את הבלאגן במחבת, זה הזמן לשבור 2 ביצים מעל ולהנמיך לאש קטנה. כדי לזרז את התהליך אפשר לכסות את כל הסיפור במכסה של סיר גדול, והביצים יתבשלו מהאדים. אם אתם מאוהבי החלמון הנוזלי, צריך לשים לב שלא יתפספס ויתבשל עד הסוף.
להגיש עם פרוסת לחם טרי ולהרגיש בריאים ומאושרים 🙂

ומה לקינוח? 2 אופציות:

או תותים בבלסמי (לאדם אחד, תכפילו חופשי)
מה צריך?
4 תותים גדולים וחתיכים
כפית סוכר דמררה
כפית חומץ בלסמי
וזהו.
מה עושים?

חותכים את התותים לצורה המועדפת עליכם, מוסיפים חומץ בלסמי וסוכר. אפשר להוסיף עלי נענע וכו', אבל ממש לא צריך. יאם!

או ממרח טחינה מתוק (לאדם אחד, כאמור, תכפילו בכיף)
מה צריך?
כף טחינה גולמית (רצוי משומשום מלא)
כפית דבש/סילאן
2 כפיות מים
מה עושים?
מערבבים. מתוחכם, נכון? בעיקרון, אפשר לאכול את זה על לחם אבל… למה? 🙂


חמסה חמסה (מרק ערמונים ופטריות משכיל)

זהו, זה נגמר.
כלומר- אני מקווה שזה נגמר.
עדיין ממתינים לציון האחרון מתקופת המבחנים הזוועתית הזו, אבל בתקווה שהכל בסדר-
כבר רופאה, עדיין אופה, לשירותכם 🙂

אי אפשר לתאר איזה כיף זה לקום בבוקר, ולא להרגיש את הכבדות הזו, הלחץ ו… אוף, זה היה מגעיל.
5.5 חודשים! מי האדם שחשב שזה רעיון טוב???
חשבתי שכשסוף כל סוף יהיה לי זמן פנוי, מיד אפצח בהכנת עוגות פרוייקט רבות קומות, אבל מה שלא הבאתי בחשבון זה שיש לי סידורים של חצי שנה לעשות… נו טוב, האמת שזה הרבה יותר נחמד לחכות בתור עכשיו כשאני לא מחשבת כל הזמן מה הייתי אמורה ללמוד בזמן הזה.
בכל מקרה, עוד יגיעו מאפי שמרים מעניינים, ופאי מושקע, וכו וכו, אבל עכשיו- קר לי!
באמת, הדירה שלנו פשוט אוגרת קור! רק עכשיו קלטתי את זה, כשסוף כל סוף אני יוצאת מהבית 🙂
ואתם יודעים מה הפתרון לזה… מרק. אבל לא סתם. מרק שרק רשימת המרכיבים שלו עושה שמח, ולמרות שהוא יוצא מתוחכם בטעם, הוא מאוד פשוט להכנה. משהו כמו 250 קלוריות למנה.
אז תחזיקו לי חזק חזק אצבעות (גם ברגליים), וקדימה-

מרק ערמונים ופיטריות (כ6 מנות גדולות)
מה צריך?
כף שמן
25 גר חמאה (אפשר להחליף בעוד 2 כפות שמן, אבל חבל)
2 בצלים גדולים קצוצים
5 שיני שום קצוצות
תפוח אדמה חתוך לקוביות קטנות
2 חבילות פיטריות מאיזה סוג מעניין שמתחשק (תלוי בתקציב. יש פורטבלו זולות עכשיו)
2 חבילות ערמונים קלויים ומקולפים (300 גר. מוזמנים לקלות ולקלף בעצמכם)
5 עלי דפנה
2 כוסות יין לבן
מלח
פלפל שחור
אגוז מוסקט
סוכר


מה עושים?

בסיר גדול מחממים שמן וחמאה ומטגנים בהם את הבצל עד הזהבה. מוסיפים שום, ונותנים עוד דקה לטיגון. עכשיו מוסיפים את תפוחי האדמה, שאני מקווה שקצצתם ממש קטן, כמו לסלט, אחרת יקח להם יותר זמן להתרכך. מוסיפים משהו כמו חצי ליטר מים. קוצצים ומוסיפים את הפיטריות והערמונים. מוסיפים את היין ועלי הדפנה, ונותנים לכל הסיפור להתבשל משהו כמו 20 דקות על אש בינונית. עכשיו, אם בא לכם, זה הזמן להוריד מהאש ולטחון בבלנדר מוט. לא! לשכוח להוציא את עלי הדפנה קודם.
מתבלים במלח, פלפל, ואגוז מוסקט. אם השתמשתם ביין עם חמיצות מורגשת כמו שלי, תוסיפו קצת סוכר, בעדינות.
הצעת הגשה: עם כדורון מוצרלה טריה (מחלב בפאלו הכי טעים), וספר טוב ליד.


בוריטו, הגירסא המקוצרת

כן כן, אני יודעת, צריך ללמוד, אם כבר אני לא מרוכזת לפחות שיצא מזה משהו שימושי:
מתכון לארוחה "מקסיקנית" (יותר מקסיקו-פולנית אבל שיהיה), קלילה, צמחונית, ומעולה לאירוח, כי מאוד קל להכין בכמות וגם מאוד נח לאכול.
אני ממש לא מבינה גדולה באוכל מקסיקני- אולי יום אחד אהיה שם ואדע קצת יותר. בינתיים- אני לא סגורה איך מבדילים בין בוריטו לטאקו, ומה ההגדרה של קסדייה, אבל טעים אני מבינה. וזה, טעים מאוד!
אפשר להכין צ'ילי משעועית, אבל לא התחשק לי להשרות שעועית מראש, אז הפעם נעשה את זה פשוט:(בסוף הסבר איך הופכים את זה לקסדייה)

זה מה שקורה כשמחפשים תמונות של בוריטו בגוגל.

נקרא לזה בוריטו צימחוני וזריז (ל3 אנשים)
מה צריך?
חבילת טורטיות מוכנות (אתם מוזמנים להכין לבד, לי יש גבולות 🙂 )
למלית הפלפלים:
2 כפות שמן
2 בצלים קצוצים
3 שיני שום כתושות
4 פלפלים ירוקים קצוצים
חופן כוסברה קצוצה
מלח
פלפל שחור
הרבה כמון
טבסקו (אפשר פלפל חריף במקום)
גוואקמולי:
אבוקדו בשל
עגבניה
חצי בצל
מיץ מחצי לימון
פלפל צהוב
חופן כוסברה (לא חובה)
מלח
פלפל שחור
טבסקו (אפשר צ'ילי במקום)

מה עושים?

למלית הפלפלים:
במחבת מחממים שמן, מטגנים את הבצל עד לשקיפות, מוסיפים פלפלים ושום, כוסברה, מלח, פלפל, כמון וטבסקו לפי הטעם, ונותנים לכל הסיפור להתבשל עד שנשאר מינימום נוזלים.
לגוואקמולי: את כל המרכיבים קוצצים ומערבבים- ביד או במעבד מזון. רמת החריפות לשיקולכם.
הרכבה: מחממים את הטורטיה במחבת יבשה כמה שניות, מניחים על צלחת. באמצע עורמים קצת מלית פלפלים וקצת גוואקמולי, ואני אוהבת גם שמנת חמוצה.
מקפלים את החלק התחתון, מעליו את הימני ואז את השמאלי. אם לא מילאתם יותר מדי, כמוני, זה אמור אפילו להראות טוב…

ואיך הופכים את זה לקסדייה?
צריך גם גבינה צהובה מגוררת, אני מעדיפה צ'דר.
מחממים את הטורטיה על מחבת, עליה מפזרים קצת גבינה, מעל זה מלית פלפלים, ומעל עוד קצת גבינה, וטורטיה שניה. הרעיון כאן בעצם זה לחבר בין 2 הצדדים ולאפשר להפוך את הטורטיה לצד השני. כשהגבינה נמסה, הופכים, נותנים עוד כמה שניות, ומוציאים לצלחת הגשה. חותכים- אפשר עם גלגלת פיצה ל8, ואת זה מגישים עם קערות של מטבלים: שמנת חמוצה, גוואקמולי, ואפשר גם סלסת עגבניות, לשיקולכם.

אפילו קרניבורים יאשרו שזו ארוחה אמיתית!


נשק יום הדין: קוקטייל שוקולד חם

הייתי רוצה להיות עכשיו באיזו בירה אירופית, תקועה בשלג, ומאוד קפואה, אבל אני לא יכולה, וזה ה-NEXT BEST THING 🙂
אני יכולה לספר לכם שזה המשקה האולטימטיבי לערב זוגי חמים, או לסיום ארוחת רושם, או לחילופין- לגלות לכם שאין בחורה שתוכל להמשיך להזעיף פנים אחרי כוסית מזה, (אפילו אם היא פי.אמ.אסית)
ובעצם- אף אחד, גם אם הוא בחור.
אבל בואו נהיה כנים, לא באמת צריך לשווק מתכון שכולל שקולד, שמנת וויסקי, נכון?
(שגם לוקח 3 דקות הכנה…)

שכחתי לצלם את הלפני. אפשר להאשים אותי?

זה משקה שיכול להוריד גשם, אז אל תבזבזו אותו על כל אחד!

משקה שוקולד חם (5 שוטים)
מה צריך?
חצי כוס חלב
רבע כוס שמנת מתוקה
80 גר' שוקולד מריר 60%
כפית קפה נמס
2 כפיות תמצית וניל
קורט קינמון
רבע כוס ויסקי (גם ברנדי הולך)

אחרי ניסיון דילול בחלב, המקור יותר סמיך. ושוקולדי.

מה עושים?
בסיר, מחממים חלב, שמנת, שוקולד, קפה, וניל וקינמון. בוחשים באופן מתמיד עד שהשוקולד נמס- אין צורך להביא לרתיחה.
שימו לב, אני חוסכת לכם ללכלך עוד כלי ומאשרת לעשות הכל בסיר אחד. אבל אתם צריכים להיות זהירים ולהשתמש בלהבה קטנה, אחרת ישרף לכם השוקולד, וזה לא כיף.
כשכל השוקולד נמס, מוסיפים את הויסקי, ובוחשים. טועמים. כאן אפשר להוסיף גיוונים.
מוזגים לכוסיות קטנות, ושותים ככה או עם קש.

 

גיוונים!
האמת? בעיניי המשקה מושלם ככה. אבל אם אתם רכי לבב/לא מטורפי שוקולד כמוני, תוסיפו 50 מ"ל חלב.
הדבר היחיד שהייתי מוסיפה זה כמה raspberries טריים, אבל אין בסביבה כאלה.
ואם אתם בקטע, אפשר להוסיף גרידת תפוז/הל/פלפל שחור. לא כולם ביחד…
משום מה, להוסיף קצפת מלמעלה מרגיש לי קצת יותר מדי, אבל אם כבר אז לכו עד הסוף: שוקולד מגורר מלמעלה! ומרשמלו! וסוכריות קופצות! טוב, טוב, אני מפסיקה.


הסוד לדיאטה שמחה, ומרק כרובית

יש לי טריק מעולה לדיאטות, שפשוט עובד, והוא קשור בעקיפין למרק הזה. כמה פשוט, ככה יעיל.
מוכנים? הסוד לדיאטה מוצלחת הוא אף פעם לא להרגיש מקופח.
מזתומרת? במקום להניח מראש שדיאטה זה אומללות, אני עושה הפוך על הפוך.
כשאני רוצה להוריד את הקילואים העודפים שנדבקו אלי, אני מתפנקת: מבשלת לעצמי, קונה גבינות שוות הביתה, אוכלת שוקולד איכותי וכו' וכו'
ככה, אני לא מרגישה אומללה ואין לי שום צורך "לפצות" את עצמי בג'אנק אחרי יומיים של דיאטה.
עוד 2 טיפים, לפני שנעבור למתכון: ידע זה כח. תלמדו קצת על תזונה, ערך קלורי של דברים, ויטמינים, כאלה. זה יאפשר לכם להבין איך אפשר בכיף לאכול הכל ולרדת במשקל.
ואם כבר אנחנו בקטע של ניפוץ מיתוסים: את הספורט עדיף להתחיל רק אחרי שהירידה במשקל החלה. הוא עוזר לשמור על המשקל, אבל מאוד מקשה על הדיאטה עצמה בהתחלה (שוב, בגלל ה"פיצוי").
ולמה המרק של היום קשור? כי זה מרק סמיך, שאין בו טיפה של אומללות ודיאטטיות, ויש בו אפילו שמנת (!), אבל פחות מ200 קלוריות למנה משביעה.
כרובית היא ממש לא כוכבת אצלי במטבח, אבל אחרי שאכלתי אצל חברים כרובית מצויינת, התחשק לי. שווה לנסות!

מרק כרובית סמיך (5 מנות גדולות)
מה צריך?
כרובית אחת מפורקת לפרחים
4 שיני שום כתושות
בצל גדול אחד קצוץ
כף שמן
תפוח אדמה מקולף וחתוך לקוביות
5 כוסות מים
100 מ"ל שמנת
כוס יין לבן
צרור קטן של פטרוזיליה קצוצה
מלח
פלפל שחור
אגוז מוסקט

מה עושים?
לגבי הכרובית: הרבה אנשים אוהבים להשרות את הכרובית במים עם חומץ לפני, כדי לוודא שאין חרקים. אני בעד, רק תקפידו להשרות גם במים נקיים אחכ, אחרת המרק יהיה חמוץ.
בסיר גדול מחממים כף שמן, ובה מטגנים את הבצל עד שמזהיב. מוסיפים את השום והפטרוזיליה ומטגנים עוד דקה שתיים.
מוסיפים כוס יין, ונותנים לה להתאדות קצת.
מוסיפים את פרחי הכרובית וקוביות תפוח האדמה ו5 כוסות המים. מביאים לרתיחה. מחלישים את האש עד לבעבוע, ונותנים לכל הסיפור להתבשל עם עצמו, משהו כמו 40 דקות, עד שהכל רך.
ועכשיו, אם בא לכם, זה זמן מצויין להשתמש בבלנדר מוט ולטחון עד למרקם חלק או חצי חצי.
מוסיפים שמנת, מלח, פלפל ואגוז מוסקט. מוכן. עכשיו תגידו לי שזה לא כיף לעשות דיאטה!


הפלגיאט שלי (עוגיות אגוזי לוז)

בטח יצא לכם לשמוע על כל מיני שירים/ספרים מוכרים שפחות או יותר הועתקו ממקור אחר?
אף פעם לא האמנתי שיתכן והכותב אומר את האמת והוא פשוט קלט את הקטע בחצי אוזן וממש לא תכננן להעתיק.
כלומר, עד שהכנתי את העוגיות האלה.
זה היה לפני שנתיים, והיה לי קרייבינג לא ברור, וכשסיימתי לאפות גיליתי שבלי להתכוון אפיתי בדיוק (אבל בדיוק) את העוגיות שהבנזוג הביא כמה חודשים קודם, ולא יכולנו להפסיק לאכול.
פלגיאט או לא, הן טעימות. ונימוחות. ויש להן ריח נפלא של אגוזי לוז.
הבעיה היחידה היא שקשה להפסיק לאכול אותן! (והן ממש לא דיאטטיות)
מאוד קלות להכנה, ויש טיפים בסוף, למעוניינים.

עוגיות חמאה ואגוזי לוז מושלגות (כ30 עוגיות בינוניות)
מה צריך?
100 גר' אגוזי לוז קלויים
200 גר' קמח (כוס וחצי)
3 כפות סוכר
150 גר חמאה
2 כפיות תמצית וניל
לציפוי: אבקת סוכר, בערך 200 גר.
מה עושים?
טוחנים את אגוזי הלוז, אבל לא לאבקה. אנחנו רוצים קצת חתיכות, זה טעים. (ונכון הריח מעולה?)
בקערת המיקסר מקציפים חמאה רכה וסוכר דקה שתיים (נטולי מקסר? ראו טיפים!) ואז מוסיפים לאט את הקמח (אחרת המטבח שלכם יראה מושלג). מוסיפים את אגוזי הלוז והוניל, וכשהתערובת אחידה מוציאים לקערה/משטח עבודה ולשים עד שמקבלים בצק אחיד. אם לא הולך- אפשר להוסיף שלוק מים. הרעיון בלישה הוא למנוע מהעוגיות להתפרק, אבל עדיין לשמור על פריכות, אז לא להגזים.
יוצרים עוגיות (ראו טיפים…) , מסדרים בתבנית מכוסה בנייר אפיה ואופים בחום של 165 מעלות 20-30 דקות, בתלות בגודל.
כשמוכן, מוציאים, נותנים כמה דקות עד שפושר, ומגלגלים באבקת סוכר.
נום נום!

טיפים!
קורט מלח אני לא הוספתי, וזה לא הזיק, למרות שמקובל. אתם יכולים כמובן.
אפיה הרעיון הוא לייבש את העוגיות, אבל לא לגרום להן להשחים היות ואגוזים חרוכים זה לא טעים. תהיו סבלנים ואל תאפו בחום גבוה מדי. קחו עוגיה אחת לקראת הסוף, תהפכו אותה, תראו שהיא קיבלה קצת צבע מלמטה ואז תשברו אותה ותראו שהיא מוכנה מבפנים.
צורות- עשיתי ניסוי קטן- חצי כמות גילגלתי לנקניק והקפאתי, ומהחצי השני יצרתי כדורים ואפיתי מיד. כשנהקניק התקשה, הוצאתי אותו מהפריזר וחתכתי לעיגולים, ואפיתי בעודו קר. רשמית אני יכולה לומר: זה פשוט לא משנה! לאפות קר זה חשוב כשהבצק לא נוח והמתכון בעייתי, לא כאן. לכו על הצורה שאתם אוהבים.
מיקסר? אין לי אחד כזה. יום אחד יהיה לי, ויהיה לו צבע מגניב, ואני אקשט אותו במדבקות ויניל, ואתן לו שם, אבל עד אז: פשוט שמתי במיני-בלנדר שלי, והכל טוב. ואם החמאה רכה, אז אפשר גם ידנית. וחמאה מתרככת נהדר בפולסים במיקרו 🙂
אבקת סוכר– אם אתם רוצים עוגיות מושלגות ויפיופות באמת (חבל שלא צילמתי), תנו להם עוד סיבוב אחרי שעה באבקת סוכר.
קלוריות– העוגיות משמינות, אין איך להתחמק מזה. אני, חכמה שכמותי, פשוט שלחתי קופסא גדולה מהן לעבודה של הבנזוג. הא!


%d בלוגרים אהבו את זה: