תגית: שמרים יבשים

לחמניות או לא להיות

אני מודעת לרתיעה שיש לאדם הממוצע מאפיה עם שמרים. גם אני חששתי פעם, אבל לא עוד! די לקונספירציה!
חברים, האמת צריכה להאמר: הזמן נטו שנדרש להכין את הלחמניות של היום שווה בערך לזמן שיקח לכם להתלבש ולרדת למכולת.
ואם אנחנו כבר בשוונג עם ניפוץ מיתוסים: לא צריך מכשור חשמלי ללישה, זה הרבה יותר קל וכיף מלרדד, למשל. ובמתכון סבלני, מותר לשנות והשמיים לא יפלו. בכלל, אני תמיד מעדיפה מתכונים לאפיה של אנשים "בשלנים" באופיים, היות שהם נוטים להיות יותר גמישים ופחות דורשי ריכוז. טיפים בסוף.

כמה מילים על עבודה עם בצק שמרים
לא אוהבים ללוש הרבה? תשתמשו בקמח לחם, שעשיר בגלוטן, וזה בהחלט יקצר את זמן הלישה. ניתן לקנות גלוטן בחנויות המתמחות.
בצק שמתנגד ללישה- תנו לו לנוח בצד חצי שעה, ותראו איך הוא נעשה סימפטי פתאום.
יבש לכם מדי? לא מתאחד? מים מוסיפים כף-כף. שלא יהפך לדביק.
אם אתם ממהרים, חממו את התנור שלכם קלות, כבו, והכנסו לשם את הבצק. זמן התפיחה יתקצר פלאים.

המתכון ללחמניות הוא מתכון בסיס מאוד סבלני, מה שאומר שאחרי שקצת התנסתם, אתם מוזמנים לשחק איתו כאוות נפשכם (טיפים)
מתקבלות לחמניות עם קרום, רכות ואוורריות מבפנים, וקצת מתקתקות. הולכות מעולה עם תבשיל הקישואים החביב עלי (מתכון יבוא).

לחמניות אווריריות (כ10 לחמניות בינוניות)
מה צריך?
חצי קילו קמח (3.5 כוסות)
חצי חבילת שמרים יבשים (חצי כף, 6 גר)
שלושת רבעי כוס מים חמימים
רבע כוס שמן קנולה
כפית מלח
ביצה
1.5 כפות סוכר
ביצה טרופה עם כפית מים להברשה

מה עושים?
בכוס ממיסים את השמרים במים החמימים (לא חובה, אבל אני אוהבת לראות שהשמרים שלי חיים ושמחים). בקערה, שמים קמח, ואת מי השמרים, ומערבבים היטב. מוסיפים שמן, מלח, ביצה וסוכר ומערבבים שוב. מתחילים ללוש עד שהבצק הופך לגוש אחיד ומכאן ממשיכים עוד 8 דקות לפחות, אפשר יותר. היות שכל קמח שונה מעט, יתכן שיהיה צורך בעוד קצת מים.
מנחים בקערה, מכסים (אני משתמשת בניילון נצמד) ומניחים בצד לתפיחה, למשהו כמו שעה וחצי או עד להכפלת הנפח.
בזמן הזה חובה לעשות משהו כיף אחרת הבצק לא יתפח 🙂
תולשים חתיכות שוות (בערך) מהבצק, ויוצרים מהם את הצורה המועדפת. אין צורך להיזהר לא להוציא את האוויר, היות שעכשיו נסדר את הלחמניות על תבנית מרופדת בנייר אפיה במרחק זו מזו, נכסה, וניתן להן לתפוח שוב, כשעה.
בזמן שנחמם תנור ל190 מעלות אפשר למרוח את הלחמניות בביצה הטרופה עם כפית מים, לברק יפה. אפשר לפזר כל מה שאוהבים מלמעלה.
אופים עד שמשחים קלות, כ15- 20 דקות.
הלחמניות הכי טעימות ביום האפיה אך שורדות לא רע חימום מחדש.

טיפים!
נסו להחליף חצי מהמים בבירה לבנה. זה מוסיף.
הלחמניות האלו אוהבות תוספת גבינה מעניינת אחרי שלב הערבוב הראשון: קשקבל, פקורינו, פרמזן. משהו כמו 70 גר. רק שימו לב לחפחית חצי כפית מלח מהמקור.
אפשר להוסיף קצת פלפל, משהו כמו רבע כפית, אם אתם אוהבים.
יצא לי להחליף בלחמניות כ100 גר מהקמח בסובין שיבולת שועל. יצא טעים, מעט יותר כבד ומשביע. תזכרו שצריך עוד קצת מים ועוד קצת זמן לישה.


פחמימות זה האושר: פוקצ'ה זיתים

פוקצ'ה! איזו מילה מקסימה, נכון שרק מלקרוא אותה מרגישים מיד יותר טוב?

למדתי היום עם חברה, ושתינו היינו מורעבות, וזקוקות לאוכל מנחם, אבל עם מינימום זמן לשחק.
אז הכנתי פוקצ'ה, שזה פחמימות חמימות בהזרקה ישר לוריד, במינימום עבודה, אפילו שאני לשה ביד.
אני מתנצלת שאין היום תמונות משלי, אפילו שהיא יצאה יפיופה, פשוט טרפנו אותה מהר מדי… אין על לחמים שהרגע יצאו מהתנור.

ואיך הכנתי מאפה כזה בלי תנור? או-
אני לא יודעת אם הספקתי לציין את זה, אבל יש לי את ההורים הכי מקסימים בעולם.
אבא שלי, ששמע שאני נטולת תנור, מיד הבין את כובד העניין וארגן לי טסטר אובן ותיק (עד שאוכל לקנות תנור ראוי לשמו). ושאף אחד לא יגיד לכם שאי אפשר להכין מאפי שמרים בטוסטר אובן! יצא מ-ע-ו-ל-ה. בלי אבן שמוט ובלי נעליים.
האמת, הרגשתי קצת אשמה להכין משהו עשיר כ"כ בקלוריות  (1400 לכל הכמות) בחג השמן, היות שאני ממש לא מאלה שמצליחים לאכול רק סופגניה אחת ודי, אבל איך אפשר להתאפק?

אוכל איטלקי הוא פשוט להכנה (ולאכילה). אני מצרפת כאן מתכון בסיס, פלוס תוספת הזיתים והרוזמרין מהיום, אבל אתם יכולים לעשות עם זה מה שתרצו- לשים בצל/פיטריות/פלפלים/מה שבא לכם מלמעלה, קצת גבינה, רטבים למיניהם… בקיצור- לשחק.
טוב, לעבודה!
מה צריך? (ל2 אנשים)
חצי שקית שמרים יבשים (כ6 גר)
כוס מים חמימים
1/4 כפית סוכר
2 כוסות קמח לחם (לא הייתי מחליפה לקמח מלא, אבל אם חייבים אז תוסיפו גם קצת מים)
2 כפות שמן + כף
3/4 כפית מלח
1/3 כוס זיתים קצוצים (לא חובה)
רוזמרין יבש (לא חובה)

מה עושים?
ממיסים את השמרים עם הסוכר בכוס המים. בינתיים מערבבים בקערה את המלח והקמח היטב. מוסיפים את מי השמרים ומערבבים היטב. מוסיפים את השמן (פחות כף). (בסוד אני אגלה לכם שגם אם לא תקפידו על הסדר, לא יקרה אסון. תשתדלו רק לא לשים מלח ישר על השמרים המסכנים)
עכשיו, מתחילים ללוש. כשמתקבל בצק, מוסיפים את הזיתים. יתכן שתצטרכו להוסיף מעט קמח אם השתמשתם בזיתים, כי הם תורמים נוזלים. הבצק צריך להיות רק קצת יותר לח מבצק של פיצה. אם צריך להוסיף נוזלים, תוסיפו בזהירות.
לשים עוד כמה דקות (כמה שיש לכם סבלנות, תכלס 3 דקות יספיקו).
משמנים את הקערה, ומחזירים את הבצק להתפחה, מכוסה בניילון נצמד.
אחרי שעה ומשהו/כשהבצק גדל פי 2 ונעשה חתיך,
אפשר לעשות ממנו פוקצ'ה גדולה, או פוקצ'ינות אישיות- בשביל זה בוצעים ממנו חתיכות בגודל אגרוף גדול.
מדליקים את התנור על הכי חם שיש, ושמים בו תבנית שתתחמם.
מרדדים את הבצק לעובי של בערך ס"מ, ועושים בו שקעים עם האצבעות. מזלפים את השמן שנשאר, זורים רוזמרין יבש, או איזה תוספת שמתאימה לכם.
אופים בתבנית החמה עד שמשחים מלמעלה, ומשתדלים לחכות 2 דקות לפני שמתנפלים (אנחנו לא הצלחנו).

עוד 4 ימים מבחן גמר ואני משחקת בבצק… מה יהיה??


1-2-3 פיצה!

אני כבר לא מטפסת לבד על קירות: בשבוע האחרון חברה ללימודים מצטרפת אלי לחריש לקראת המבחן.
והיות שפיצה זה מאכל נהדר לחרישה, הכנו פיצה! (אז מה אם אין עגבניות בבית ואין מוצרלה? אפשר גם אחרת!)
המבחן מתקרב, והלחץ עולה אז קצר ולעניין:

3-2-1 פיצה! (כמות ל4 אנשים, 2 פיצות בינוניות)
לבצק:
2 כוסות קמח לחם (אני עושה עם חצי קמח מלא)
1 כוס מים (עוד כמה כפות לפי הצורך)
חצי כפית סוכר
כפית גדושה שמרים יבשים (בערך 6 גר', שזה חצי מהחבילות הקטנות)
כפית מלח
3 כפות שמן
לתוספת: (אפשר להחליף בכיף)
2 בטטות
2 כפות שמן
כף רוזמרין יבש
רבע כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור
לרוטב:
1 קופסת עגבניות משומרות (עדיף 5 עגבניות גדולות)
6 שיני שום
1 בצל גדול
כף שמן
10 עלי בזיליקום
5 עלי מרווה (לא חובה)
רבע כפית פלפל שחור
(רבע כפית מלח ורבע כפית סוכר אם השתמשתם בעגבניות טריות)
גבינות:
היה לי בבית: 100 גר' קשקבל, 100 גר בולגרית, 50 גר פרמזן.
אתם מוזמנים ללכת על מוצרלה באפלו במקום, בערך 300 גר.

מה עושים?
בצק: בקערה גדולה, מערבבים את מהקמח והמלח היטב. בכוס נפרדת מתחילים את השמרים במים החמימים עם הסוכר, עד שרואים מעט בועות. מעבירים מי-השמרים לקערה. מערבבים. מוסיפים את השמן. ממשיכים לבחוש, עד שכל הקמח משתלב, ולפי הצורך מוסיפים עוד כף-2-3 מים. לא להגזים! המטרה שלנו זה ליצור בצק במינימום המים האפשרי. כשהגענו לשלב הזה, מתחילים ללוש. מגיעים לשלב שבו יש בצק אחיד, ואז לשים עוד דקה, וזהו! מי שאוהב בצק "לחמי" ולא קרנצ'י, מוזמן להוסיף עוד כף שמן וללוש 10 דקות.
עוטפים את כדור הבצק בניילון נצמד, ומשאירים לו שוליים כדי שיכסו גם את מה שיתפח. מניחים במקום חמים עד להכפלת הנפח (בערך שעה).
בטטות: חותכים את הבטטות לפיסות דקות למדי. שמים בתבנית אפיה עם השמן, הרוזמרין, המלח והפלפל, ומכניסים לתנור על 200 מעלות. כמה זמן? תלוי כמה קטן חתכתם. אצלי זה לקח… 45 דקות.
רוטב: קוצצים את כל המרכיבים. במחבת גדולה, מזהיבים את הבצל בכף השמן. מוסיפים את השום, וממשיכים לטגן עוד דקה. מוסיפים את העגבניות הקצוצות, העלים והתבלינים. ממשיכים לבשל על אש בינונית כ 10 דקות. אפשר להוסיף מים, אבל המטרה שלנו כאן הוא רוטב סמיך ועשיר מהרגיל.

הרכבה: מדליקים את התנור על הכי-חם-שיש. חוצים את הבצק שתפח ל2, ומרדדים הכי דק שאתם יכולים, אם אתם אוהבים פיצה דקה כמובן. אני אוהבת לעשות את זה על נייר אפיה, שגם מקל על הכנסת והוצאת הפיצה מהתנור החם. על הבצק מורחים מהרוטב (לא להגזים!), מפזרים חצי מהגבינות וחצי מהבטטות.
בעזרת מרדה (שאני מאלתרת מקרש חיתוך מעץ) מכניסים את הפיצה לתנור, ואופים במשך 7-12 דקות, תלוי בתנור שלכם.

זהו! רק תזהרו לא לשרוף את הלשון! (על מי אני עובדת, החיך שלי כבר רגיל לגבינה לוהטת 🙂 ) 1200 קלוריות לפיצה בינונית.


%d בלוגרים אהבו את זה: